טעימות מפתחיה בת השישים

מאת: ליאורה שואט
כבר חודש ימים חלף מאז חגגו במושב בפתחיה את שישים שנותיו והאדרנלין שאחז בתושבים עדיין פועם ומסרב לגווע. שמות ובדיחות שאיפיינו את חיי הראשונים עדיין נשמעות ונדמה כי הדור שלא ידע את יוסף, נחשף והתחבר באחת להווי בשנותיו הראשונות של המושב.

האירוע "לטעום את פתחיה" היה מחווה למייסדים והושם בו דגש על הראשוניות, התינוקת הראשונה, סימה מילס שואט. הטלפון הראשון של זיזי חיון או של מומו ישי, החתונה הראשונה של ג'קוב ואליס סבח. הרכב הראשון שבו דואייב, נהג להסיע יולדות/ חולים/ צעירים לשפת הים ולהביא משפחות עולים לפתחיה. דואייב ז"ל היה בכוננות קבועה ואנשים נהגו להזעיקו בכל שעות היום והלילה. לכן, מרגשת במיוחד הייתה ההפתעה שזימנו לנו בני משפחת דוייאב שכבר חמישים שנה גרים בפריז ולראשונה מאז עזבו את המושב באו לבקר את שכניהם לשעבר. יד המקרה כיוונה אותם לבקר דווקא ביום שבו התקיימה המסיבה. ההתרגשות הייתה גדולה והם כמובן, נשארו וחגגו עם תושבי פתחיה ותושבים לשעבר שנקבצו ובאו מכל חלקי הארץ והתפוצות וביניהם כאלה שלא התראו יותר מארבעים שנה. בין האורחים היו גם מורים וגננות לשעבר. נועה דוקטורי, גננת אהובה ומוערכת, הגיעה עם רשימה של כל תלמידיה, היום בני חמישים, שערכה על פי זיכרונה. נועה כמובן, לא זיהתה את התלמידים וכשהזדהו בפניה מיהרה להראות להם את שמם המופיע ברשימה.

האירוע שבו נכחו גם ראש המועצה פטר וייס, וחברי מועצה רבים, נפתח ב"טעימות מפתחיה" מתחם אוכל, שבו הוגשו מיטב מאכלי עדות המושב שבישלו נשות וגם כמה מגברי המושב. היה שם קוסקוס, מעקוד, פריקסה, סנדוויץ טוניסאי, בריק, שקשוקות מפולפלות עם לחם מאפה הבית ואוכל הודי. "הייתה היענות מדהימה לפניותיי, היו נשים שלא הספקתי לפנות אליהן והן פנו אלי ביוזמתן והציעו להכין מאכלים ועוגות", אומרת בהתרגשות פנינה אוזן, שאירגנה את המיזם הקולינרי,  "הורגש שהאוכל והעוגות, כמו דבלה, מקרוד, יויו ועוד מעשה ידיהן להתפאר, הוכנו בהרבה אהבה כי היה טעים מאוד. הראייה, מהכמויות העצומות של האוכל והעוגות לא נותר פירור".

נשאו דברי ברכה, ראש המועצה, פטר וייס, הרב מתנה מנשה, רב הישוב,  יו"ר הועד המקומי, יוסי ישי ויו"ר האגודה החקלאית, ראובן ביטן.

ההפקה המורכבת והמוצלחת הייתה כולה עבודתם של בני המקום. החל בעבודת התחקיר  המאומצת של צוות הועדה המארגנת, בראשות מירי חביביאן, תמיכת חברי הוועדים וכלה בהפקה המדוקדקת של בן המקום, בני אלבז, בעזרת הבמאי יוסי כהן, אשר תוך חודשיים בלבד של חזרות בהשתתפות חברי המושב, גדולים כקטנים, הצליחו להעלות מופע מרגש, שבו הוצגו באומר, בשיר, בריקוד ובצילומי ווידאו, אנקדוטות מחיי הראשונים.

וכמאמר השיר "כשתעלם תרועת הפסטיבלים ילבלבו שירי אהבתי...." מקווים החברים שזרעי האחדות והאיכפתיות, שניטעו כבר בהכנות למופע, ימשיכו לפרוח ולהביא את המושב למקום שכיף לחיות בו.